פסוקי דזמרה (ג)

אמירת מזמורים נוספים באמצע פסוקי דזמרה

אין להוסיף מזמורים באמצע פסוקי דזמרה.

ולכן, אדם שסיים פסוקי דזמרה וממתין לקדיש של הש"ץ, אין לו לומר מזמורי תהלים נוספים, אלא יאמר ישתבח, וימתין שם בשתיקה לש"ץ [אך רשאי ללמוד בהרהור, בע"פ או מתוך ספר].

אולם אדם שדילג על חלק מהמזמורים, ובעת שהגיע לישתבח, הש"ץ עדיין לא אמר קדיש, יכול להשלים את המזמורים שדילג. ואם כבר אמר ישתבח, יכול להשלימם לאחר ישתבח, עד שהש"ץ יתחיל קדיש.

וכן המתפלל נוסח ספרד, שטעה ופתח בברוך שאמר, יכול לומר "הודו, מזמור שיר וכו'" לאחר ברוך שאמר, וכן בשבת יכול לומר את המזמורים שמוסיפים, אע"פ שכבר אמר ברוך שאמר.

מקורות והרחבה:

באבודרהם (סדר שחרית של שבת) ביאר בטעם מנהג בני ספרד והחסידים לומר את המזמורים שמוסיפים בשבת קודם ברוך שאמר, שהוא מפני שתקנת חכמים לקרוא זמירות שבסוף התהילים ולברך לפניהם ברוך שאמר ואחריהם ישתבח, ואין להוסיף בינתיים מזמורים אחרים. ועתה שנהגו להוסיף מזמורים אחרים בשבת, קבעו אותם קודם ברוך שאמר כדי להניח תקנת הראשונים כמו שהיתה (ועי' מש"כ בספר העיתים, הלכות ברכות ועונג שבת סע' קע).

ומבואר מדברי האבודרהם שאין להוסיף מזמורי תהילים בין ברוך שאמר לישתבח [וע"ע בחיד"א (מורה באצבע סע' עד), ובמגן גיבורים (סי' נא אלף המגן ס"ק ז, בשום שו"ת מקור ברוך), ובא"א (לגאון מבוטשאטש, סי' תרסד ס"א) שנקטו להלכה שאין להוסיף מזמורים באמצע פסוד"ז, ועי' בבאר היטב (שם סק"ג)]. והנה כתב השו"ע (סי' סה ס"ב) שהעומד באמצע פסוד"ז ושומע את הציבור אומרים "שמע ישראל", אינו רשאי לומר עימם [ודלא כדעת תרומת הדשן (הובא בב"י שם). הלכה למעשה בדין זה יתבאר בס"ד בגיליונות הבאים].

ותמה המור וקציעה (שם) מדוע לא יאמר שמע ישראל עם הציבור, וז"ל "והלא בין ברוך שאמר לישתבח יכול להוסיף בשירות ותשבחות שבספר תהלים כמו שירצה, כדרך שאנו מוסיפים בשבת ויו"ט, ויש מקומות שיאמרו מזמורים רבים גם בחול וכו' שכל דברי שבח וקדושה הוא מעניין פסוד"ז, ולא הוי הפסק".

וכן תמה החיי אדם (נשמת אדם כלל כ סוף ס"א) וז"ל "אטו הרוצה להוסיף איזה מזמור דאסור" [עיי"ש מה שכתב בעניין פלוגתת תרוה"ד והב"י בדין אמירת שמע ישראל עם הציבור באמצע פסוד"ז]. ועי' באלף למטה (על המטה אפרים, סי' תקפד ס"ק ב, סי' תריט ס"ק לב) שהעומד באמצע פסוד"ז בעשי"ת בשעה שהציבור אומר מזמור "ממעמקים", יאמר עמהם "שהרי זמירות אלו מוסיפים בהם כל אחד לפי מנהגו" (עי' שו"ת מהרש"ג ח"א סי' מח מש"כ בזה).

ויש לבאר בדעת השו"ע עפ"י דברי האבודרהם הנ"ל, שאין להוסיף מזמורים באמצע פסוד"ז, ולכן אין לומר שמע ישראל עם הציבור. וכ"כ בפתח הדביר (סי' סה ס"ק ג) שאין להוסיף אלא את המזמורים שתיקנו, והביא מדברי הלבוש(סי' רפא)שתיקנו לומר בשבת מזמורים אלו בדווקא, כיון שהם קשורים למעשה בראשית שכלה בשבת, או למתן תורה שניתנה בשבת.

עוד מצינו ברמ"א (סי' נג ס"ג) שש"ץ הממתין שיתאסף מנין, ימתין לפני ישתבח "וישתוק" עד שיתאסף מנין. ומכך שכתב שימתין בשתיקה, נראה שאין להוסיף מזמורים על הפסוקי דזמרה שתיקנו. ועי' במור וקציעה (ריש סי' נג) שהקשה על דבריו, לשיטתו לעיל.

ולכאורה יש להוכיח שמותר להוסיף מזמורים, מדברי המשנ"ב (סי' תכב ס"ק טז, בשם המג"א ס"ק ו) שהעומד באמצע פסוד"ז כשהציבור הגיע להלל [בימים שאין אומרים הלל שלם (וע"ע שעה"צ סי' תפח ס"ק ד) ], יפסיק ויאמר עימם הלל [ללא ברכה בתחילה ובסוף, משום שברכות ברוך שאמר וישתבח נחשבות כברכות ההלל תחילה וסוף. ומכאן ראיה קצת למה שנתבאר באזמרה לשמך (גיליון 315) שברכות ברוך שאמר הרי הן כברכת המצוות של ההלל], וביאר "אין זה הפסק, דלא גרע ממזמורים שמוסיפים בשבת", ומוכח שמותר להוסיף מזמורים באמצע פסוד"ז.

אולם יש לדחות, שדווקא את מזמורי ההלל התירו לומר, משום מעלת אמירת הלל עם הציבור (כמבואר ברמ"א סי' תכב שם), אך שאר מזמורים לא התירו [ובאופן אחר יש לדחות, שדווקא מזמורי הלל שהם כעין פסוד"ז התירו לומר, כיון שעיקרו של הלל הוא שבח והודיה כפסוד"ז, ויל"ע בזה עוד. ולמעשה נראה שאין להוסיף גם מזמורי הלל, כשאין את מעלת הלל בציבור].

[ובזה יבואר מדוע לעניין מזמור "שיר המעלות ממעמקים" בעשי"ת, כתב המג"א (סי' נד הובא במשנ"ב שם סק"ד) לפקפק בהיתר אמירתו בין ישתבח ליוצר, אע"פ שהוא מתהילים, ואילו לעניין הלל כתבו המג"א והמשנ"ב (דלעיל, סי' תכב) שאפשר לאומרו באמצע פסוד"ז (אע"פ שהפסק בהם חמור יותר מהפסק בין ישתבח ליוצר). ולפמשנ"ת אתי שפיר].

ובעניין מה שנתבאר שאם כבר אמר ישתבח, יכול להשלים את הפסוד"ז לאחר אמירת ישתבח, כך מבואר ברמב"ם (הל' תפילה פ"ז הי"ג), ובספר האשכול (הל' תפילה וק"ש סי' ה), וע"ע שערי תשובה (סי' רפא).

ועפ"י כל הנ"ל נראה למעשה שאין להוסיף מזמורים נוספים באמצע פסוקי דזמרה, אולם אם דילג על המזמורים יכול להשלימם, וכן יכול לומר מזמורי הודו ומזמור שיר, וכן את המזמורים שתיקנו לומר בשבת ניתן לומר לאחר ברוך שאמר, אפי' אם בדר"כ מנהגו לאומרם לפני ברוך שאמר, אלא שטעה והקדים את ברכת ברוך שאמר (ועי' פמ"ג סי' תסח משב"ז ס"ק ז).

ברכת ברקים ורעמים

ראה ברק או שמע רעם באמצע פסוקי דזמרה, יברך עליהם מיד [ואינו צריך לצאת יד"ח בשמיעה מאחר], ואפילו באמצע עניין, מפני שהיא מצוה עוברת.

מקורות והרחבה:

נחלקו האחרונים בדין השומע רעם או רואה ברק באמצע ברכות קריאת שמע: דעת המג"א (סי' סו ס"ק ה) שיפסיק ויברך, אולם דעת הבכור שור (ברכות יג) והא"ר (סי' סו) שאין לברך [ביאור מחלוקתם יתבאר בגיליונות הבאים בס"ד].

ולהלכה נפסק (עי' משנ"ב שם ס"ק יט) שאין מברכים אלא בבין הפרקים.

ולעניין פסוקי דזמרה, כתב החיי אדם (כלל כ ס"ג) כתב שמפסיקים לברכת ברקים ורעמים באמצע פסוד"ז, כיון שאם לא יברך כעת, לא יוכל לברך עוד. וכ"ה במשנ"ב (סי' נא ס"ק ח) שיש להפסיק בפסוד"ז לכל ברכת הודאה [ושבח].

[ועי' בתהל"ד (סי' נג סק"א) ובליקוטי מהרי"ח (סדר פסוקי דזמרה) שכתבו שגם הבכור שור מודה שבפסוד"ז יפסיק לברך ברכת ברקים ורעמים, אולם עי' כה"ח (סי' נא ס"ק כג בשם סידור בית עובד), וראה באזמרה לשמך גיליון 146 שאר פרטי הדינים בברכת ברקים ורעמים].

ברכות התורה

התחיל "פסוקי דזמרה" ונזכר שלא בירך ברכות התורה, יברך מיד במקום שנזכר, ויאמר אחר כך את הפסוקים שנוהגים לומר, אך משנת "אלו דברים" אין לומר.

מקורות והרחבה:

משנ"ב (סי' נא ס"ק י) , ואף שדי בפסוק אחד (כמבואר במשנ"ב סי' קלט ס"ק ל), יכול לומר את כל הפסוקים (פשטות המשנ"ב "מותר לו לברך באמצע פסוקי דזמרה, ולומר אח"כ פסוקים הנוהגין").

ואין לסמוך שיוצא ידי חובת לימוד במה שאומר את הפסוקי דזמרה עצמם, משום שיש לחשוש לסוברים שפסוד"ז לא מחייבים בברכות התורה (משנ"ב סי' נא שם, ועי' אזמרה לשמך גיליון 310).

אם התאסף מניין רק לאחר שהתחילו ברכת "ברוך שאמר", אין לומר את הקדיש הנהוג לומר לפני "ברוך שאמר" באמצע פסוקי דזמרה.

מקורות והרחבה:

כתב בשו"ת פני יהושע (או"ח סי' ה, הובא בבאר היטב סי' נג ס"ק ג, ובשע"ת סי' נא ס"ק ב) "חבורה שלא היה להם מנין קודם ברוך שאמר, והתחילו לומר פסוקי דזמרה, ובא מנין, אסור לומר קדיש בתוך פסוקי דזמרה". טעם הדבר הוא שמכיון שלא היה מניין קודם הודו, ממילא לא התחייבו בקדיש זה, ולכך אין להפסיק בשבילו באמצע פסוד"ז.

גם בסידור בית עובד (דיני פסוד"ז, אות יג) כתב כן, וביאר בטעם הדבר שכיון שהקדיש שלפני הודו הוא רק מנהג, אין להפסיק באמצע פסוד"ז בשביל לאומרו.

אולם החיד"א (קשר גודל, סי' ז סע' לה-לו) כתב שיכולים לומר קדיש. ובטעם הדבר יש לבאר שכיון שלפי האריז"ל (פע"ח שער הקדישים) מסדר וצורך התפילה הוא לומר קדיש דרבנן לפני הודו, אזי מותר להפסיק עבורו גם באמצע פסוד"ז. אולם אף לפי"ז, כיון שכבר אמר ברוך שאמר, כבר נעשתה העלייה הנצרכת ע"י הקדיש ואין תקנה באמירת הקדיש (עי' כה"ח סי' נג ס"ק יג ושו"ת רב פעלים ח"ב סי' יד).

קדיש יתום

יתום בתוך י"א חודש העומד באמצע "פסוקי דזמרה", רשאי להפסיק ולומר קדיש על אביו ואמו.

ואם אפשר, יאמרו בין פרק לפרק או עכ"פ במקום שנסתיים עניין. ויש שכתבו שאם ימצא מנין אחר לאומרו, לא יאמר.

מקורות והרחבה:

בשו"ת מהרש"ג (ח"א סי' מח) כתב בפשיטות שמותר להפסיק בפסוד"ז כדי לומר קדיש יתום, וראייתו מכך שמותר להפסיק בפסוד"ז מפני הכבוד [ומחמת כן מותר לדרוש בשלום הוריו בפסוד"ז], וכיון שאמירת קדיש יתום הוא כבוד אביו ואימו אחר מותם, יכול להפסיק כדי לאומרו אף באמצע פסוד"ז. וכ"כ בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' יד), שאם לא יאמר עליהם קדיש, יראה בעיני הציבור כמזלזל ומבזה כבוד הוריו.

וכן הביא באלף המגן (על המט"א, דיני קדיש יתום, שער ד ס"ק ח) בשם האחרונים שאבל העומד באמצע פסוד"ז, אומר קדיש יתום, והוסיף שאף שהיא קולא גדולה להפסיק באמצע פסוד"ז, מ"מ כיון שדעת האחרונים כן, כך יש לנהוג. אך כתב שנראה לו שאם ימצא אח"כ מנין לומר בו קדיש, אין לו להפסיק באמצע פסוד"ז (ועי' בשו"ת לבושי מרדכי, ח"א סי' קיב).

ומה שנתבאר שיש לאומרו בין הפרקים ולכל הפחות במקום שנסתיים העניין, הוא מהמטה אפרים הנ"ל.