פסוקי דזמרה (ד)

עומד באמצע פסוקי דזמרה, כשהגיע סוף זמן קריאת שמע

כאשר אין לו שהות לדלג על פסוקי דזמרה ולקרוא קריאת שמע עם ברכותיה

העומד בפסוקי דזמרה, ורואה שעומד לעבור זמן קריאת שמע [ואף זמן ק"ש לדעת המג"א, אם הוא מקפיד על כך], ואפי' אם יש רק ספק אם יעבור זמן ק"ש - יפסיק ויקרא ג' פרשיות קריאת שמע, ואף אם הוא באמצע עניין.

מקורות והרחבה:

משנ"ב (סי' נא ס"ק י) וז"ל "פשוט דאם מתירא שיעבור זמן קריאת שמע קודם שיגיע לקרותה בסדר התפלה, ושכח לאמרה קודם ברוך שאמר, מותר לו להפסיק ולקרותה". טעם הדבר מפני שמפסיקים בפסוד"ז למצוה עוברת.

ומסתימת דברי המשנ"ב נראה שיכול להפסיק ולקרוא את כל ג' הפרשיות [אף אם הוא קודם זמן ק"ש של המג"א, אם הוא מקפיד על כך]. טעם הדבר הוא עפ"י פסק המשנ"ב (סי' סז ס"ק ד) לחשוש שכל ג' הפרשיות הם מדאורייתא. ואף לסוברים שרק הפס' הראשון הוא מדאורייתא (עיי"ש במשנ"ב), עדיין יכול לומר את ג' הפרשיות, כיון שעכ"פ הוא מצוה דרבנן (ועי' מש"כ ע"ז בשו"ע הרב שהובא לקמן).

אולם דעת שו"ע הרב (סי' מו ס"ט) שלא יאמר פרשת "ויאמר", כיון שיכול לצאת יד"ח זכירת יציאת מצרים, ע"י המילים "המעלך מארץ מצרים" שבפסוד"ז.

ומה שנתבאר שיכול להפסיק אפי' באמצע עניין - הוא עפ"י דברי הבה"ל (סי' נא ד"ה צריך ליזהר) שדין זה שלא לענות לדברים שבקדושה בפסוד"ז במקום שלא נסתיים העניין אינו ברור, ורק לגבי אמן [של שאר ברכת] פוסקים כן, כיון שגם דין עניית אמן אינו ברור כ"כ. אך בדבר שדין אמירתו ברור [וכגון בנדון דידן - ק"ש בזמנה], מפסיקים אף במקום שלא נסתיים העניין.

כאשר יש לו שהות לדלג על חלק מפסוד"ז, ולקרוא ק"ש עם ברכותיה

אם נותר לו שהות לקרוא קריאת שמע בזמנה, רק אם ידלג על חלק ממזמורי פסוקי דזמרה - ידלג ויאמר רק "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח" [ועוד כפי הזמן שבידו (וכפי שיתבאר בגיליונות הבאים בס"ד)], ואחר "ישתבח" יאמר קריאת שמע [ואם יש עוד שהות בידו, יאמר ברכות ק"ש כסדרן].

מקור: עי' קיצור שו"ע (סי' יד ס"ו)שמעלת קריאת שמע בזמנה עם ברכותיה עדיפה על פסוקי דזמרה כסדרן (וראה באזמרה לשמך גיליון ,153 דיני עדיפות בתפילות).

עומד באמצע פסוקי דזמרה, ושומע את הציבור קורא קריאת שמע

פסוק ראשון:

העומד באמצע פסוקי דזמרה, ושומע את הציבור אומרים "שמע ישראל":

לבני אשכנז - יאמר עמם [אפי' אם עומד באמצע ברכות ברוך שאמר וישתבח], ואף אם כבר קרא קריאת שמע, או עתיד לקרוא אותה בזמנה, יחזור על אמירתה עם הציבור.

ולבני ספרד - לא יאמר שמע ישראל, אלא יאמר את תיבות הפסוקי דזמרה שבהם הוא עומד, בניגון עם הציבור, ויניח יד על העיניים שיהא נראה כאילו קורא ק"ש.

בין ישתבח ליוצר - אף לבני ספרד, אומר "שמע ישראל" ו"ברוך שם".

מקורות והרחבה:

לבני אשכנז- ב"ח (סי' סה ס"ק ב), ט"ז(שם סק"א) ומג"א (שם ס"ק ד), מטה אפרים (סי' תריט ס"מ), הובא להלכה במשנ"ב (סי' נא ס"ק ח, וסי' סה ס"ק יא). וראה בגיליון הקודם, שהובאו דברי היעב"ץ והנשמת אדם שכיוון שאומרים שמע ישראל בסוף שירת הים קודם ישתבח, לא נחשב כהפסק בפסוד"ז [וכמו שהתבאר בגיליונות קודמים שיכול לומר פסוק ימלוך שבקדושה באמצע פסוד"ז, כיון שהוא פסוק מפסוד"ז].

ומה שנתבאר שיכול לענות אף באמצע ברכות ברוך שאמר וישתבח – מקורו מהמשנ"ב (סי' סה ס"ק יא, ומקורו מדרך החיים סי' ל ס"ג).

אולם צ"ע בדבריהם, שהרי אמירת ק"ש עם הציבור אינה חיוב גמור, וא"כ צ"ע מדוע לא יהיה אסור לאומרו באמצע הברכה, כפי שאסור לאומרה לעומד באמצע ברכות ק"ש מטעם זה [שלא מפסיקים באמצע ברכה לדברים שאינם חיוב גמור].

ואין לדמותו למה שמפסיקים באמצע ברוך שאמר וישתבח לעניית אמן על ברכות, אף שלא מפסיקים לצורך זה באמצע ברכות ק"ש [ואכן בני ספרד לא מפסיקים לעניית אמן מטעם זה] – ששם טעם הדבר שמפסיקים הוא מפני שעניית אמן היא חיוב גמור (וכפי שנתבאר בהרחבה בגיליון 315), ומפסיקים באמצע ברכות ב"ש וישתבח לחיובים גמורים, כיון שברכות אלו לא נזכרו בגמ'. אך אמירת שמע ישראל עם הציבור שאינה חיוב גמור, צ"ע מדוע מותר להפסיק עבורה באמצע ברכות ב"ש וישתבח.

ומה שנתבאר שלבני ספרד לא יפסיק – מקורו בתרומת הדשן (סי' ג) שכתב לחלק בין העומד בברכות ק"ש, שלא יאמר שמע עם הציבור, לבין העומד בפסוד"ז, שיאמר עמהם. אך הב"י חלק עליו, ופסק שאף בפסוד"ז לא יאמר עמהם, וכ"פ השו"ע (סי' סה ס"ב).

וראה בגיליון 316 שנתבאר שבתוך פסוד"ז עונים את כל הנוסח של מודים דרבנן. ויש לדון אם דין זה הוא אף לבני ספרד הנוהגים שבאמצע פסוד"ז לא אומרים את הפס' הראשון של ק"ש עם הציבור.

ושורש הנדון תלוי בב' האופנים בביאור פלוגתת תרוה"ד והב"י: [א] התרוה"ד סבר שפסוד"ז קל יותר מברכות ק"ש, ואילו הב"י סבר שדינם שווה. [ב] התרוה"ד סבר שאף שאמירת ק"ש עם הציבור אינה מפורשת בגמ', מותר לאומרה בפסוד"ז, ואילו הב"י סבר שרק דבר המפורש בגמ', מותר לאומרו. והנה אמירת מודים דרבנן מוזכרת בגמ' (סוטה מ), וא"כ נראה שהיתר אמירת כל הנוסח תלוי בב' הביאורים: לביאור א' הנ"ל נראה שכשם שהשו"ע אסר לומר פס' ראשון של שמע, כך גם יש לאסור לדעתו לומר מודים. אך לביאור הב' הנ"ל נראה שדווקא פס' ראשון אסור, אך נוסח מודים דרבנן שהוזכר בגמ', מותר לומר את כולו.

ולמעשה נראה כהביאור הב' הנ"ל, ולכן למעשה גם בני ספרד יכולים לומר את כל נוסח מודים דרבנן באמצע פסוד"ז.

ומה שנתבאר שיניח יד על העיניים – הוא מהחסד לאלפים (סי' סה ס"ק ב) והובא בכה"ח (שם ס"ק ז).

ומה שנתבאר שבין ישתבח ליוצר אומר שמע ישראל וברוך שם, אף לבני ספרד - עי' באשל אברהם (לגאון מבוטשאטש, מהדו"ק סי' נד ס"ג) שכתב שבין ישתבח ליוצר יאמר גם ברוך שם וכו', וכמו שאומר שמע ישראל עם הציבור.

ולפי מה שיתבאר (בס"ד בגיליונות הבאים, בדיני הפסק בין ישתבח ליוצר) שאף למנהג העולם שלא להפסיק בין ישתבח ליוצר אף לא לדבר מצוה, כל שהוא מסדר התפילה יכול להפסיק, נראה ששמע ישראל וברוך שם ודאי נחשב מסדר התפילה, ויכול לאומרם בין ישתבח ליוצר.

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

באופן האמור, בני אשכנז המפסיקים לומר פס' ראשון של שמע עם הציבור, יאמרו גם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

מקור: כתב בשו"ת התשב"ץ (סי' רמא)שהעומד בפסוד"ז והציבור קורא ק"ש, יקרא עימם עד ואהבת, ונראה שדעתו שיאמר גם ברוך שם וכו'.

ויש לבאר בטעמו, שכשם שמפסיקים לעניית אמן באמצע פסוד"ז, מפני שהיא שבח, כך גם יפסיקו לאמירת ברוך שם עם הציבור, כיון שהוא שבח. ובדרך נוספת יש לבאר, שיש להפסיק עבורו מפני שברוך שם שייך לאמירת שמע ישראל, ששניהם קבלת עול מלכות שמים (עי' משנ"ב סי' סא ס"ק לא, סי' סג ס"ק יא).

אולם במטה אפרים (הנ"ל) כתב שביוה"כ יענה גם ברוך שם בקול רם, וביאר באלף למטה (שם ס"ק לו) שכיון שאומרים אותו בקול רם כדי להידמות למלאכים (כמ"ש הטור שם) נחשב כקבלת עול מלכות שמים וכפסוק ראשון של ק"ש, ומשמע מדבריו שבשאר הימים לא יענה ברוך שם.

ולמעשה כתב המשנ"ב (סי' סה ס"ק י) שבפסוד"ז יפסיק רק לפסוק ראשון. אולם נראה שכוונתו רק לומר שלא יקרא את כל פרשת "ואהבת". אולם ברוך שם יאמר עם הציבור, וכנ"ל.

טלית ותפילין באמצע פסוקי דזמרה

מי שהזדמנו לידו טלית תפילין רק לאחר ברכת "ברוך שאמר", וכן מי שיצא לנקביו באמצע "פסוקי דזמרה" באופן שהתחייב בברכה מחודשת על התפילין (עי' סי' כה סע' יב, ונתבאר בהרחבה בספר הלכה פסוקה - הלכות תפילין), הדבר תלוי בזמן בו הגיעו לידו הטלית והתפילין, יש להבחין בין המקרים השונים:

הגיעו לידו באמצע פסוקי דזמרה: יניח את הטלית ותפילין מבלי לברך, וכשיגיע לבין הפרקים ימשמש ויברך [ולנוהגים לברך ב' ברכות, יאמר גם " ברוך שם", אבל פס' "וארשתיך" לא יאמר]. הגיעו לידו בין פסוקי דזמרה לישתבח: יניח מבלי לברך, ולאחר שיסיים ישתבח ימשמש ויברך על הטו"ת. ויזדרז לסיים קודם תחילת הקדיש (שו"ע שם).

מקורות והרחבה:

דעת שו"ע הרב (סי' נג ס"ג), החיי אדם (כלל כ ס"ג) והכה"ח (שם ס"ק ז) שאין לברך על הטו"ת בפסוד"ז אף בבין הפרקים, מפני שאסור להפסיק אף לדבר מצוה, וכ"ה בגנת ורדים (או"ח כלל א סי' נא).

אך מלשון השו"ע שכתב שאין לברך על עטיפת הטלית בין פסוקי דזמרה לישתבח, נראה שהוא רק קודם ישתבח, אך בבין הפרקים של פסוקי דזמרה יכול להניח ולברך.

וכך מבואר במשנ"ב (סי' נג ס"ק ה) בשם הלבוש, ובבה"ל (שם ד"ה אין לברך) הביא שהרעק"א (בהגהותיו על השו"ע) נשאר בצ"ע מדוע מותר לברך בבין הפרקים, שהרי אפשר להמתין ולברך אחר ישתבח. אך כתב הבה"ל (שם) שאף שדעת החיי"א (הנ"ל, וכ"ד שועה"ר והכה"ח, כנ"ל) לברך אחר ישתבח, אך כיון שמצינו תשובה מפורשת להרמב"ם (פאר הדור סי' קמז) שכתב וז"ל "אין שום איסור בברכה על הציצית ותפילין בתוך המזמורים, שאין הפסקה כזאת בפסוד"ז אסורה, ואיה תפילה ולא ק"ש שיאסור הפסקה כזאת", לכן למעשה יש להורות שיברך בין הפרקים. וכ"פ הברכי יוסף (שם ס"ק ד) ובסידור בית עובד (הל' פסוד"ז, ס"כ).

ומה שנתבאר שאם מניח אחר ישתבח קודם הקדיש, יסיים קודם שמתחיל הש"ץ קדיש - ראה אזמרה לשמך (גיליון ,148 בדין איסור עשיית מלאכה בשעה שהש"ץ אומר קדיש). וכן לא ימתין מלהניח עד בין הקדיש לברכו, כיון שמבואר ברמ"א (סי' נד ס"ג, ובמשנ"ב שם ס"ק ו), שאחר הקדיש דינו כבין הפרקים של קריאת שמע, שבהם את הטלית מניחים ללא ברכה, ואת התפילין מניחים בברכה.

שליח ציבור

שליח ציבור שנזדמנו לו טלית ותפילין בין פסוקי דזמרה לישתבח: לבני אשכנז - יניחם בברכה קודם ישתבח. ואם כבר התחיל ברכת ישתבח, יסיים ברכת ישתבח, ולפני שיתחיל קדיש יניחם בברכה. ולבני ספרד - דינו כיחיד, שמניח בין ישתבח לקדיש.

מקור: רמ"א (סי' נג ס"ג) לעניין טלית, ובמשנ"ב (שם ס"ק ח) כתב שהוא הדין לעניין תפילין. וטעם הדבר משום שהוא גנאי לציבור להמתין עליו בין ישתבח לקדיש, ועוד שהקדיש עולה גם על ישתבח. וכן הוא בערוך השולחן (שם ס"ב).

ומה שנתבאר שלבני ספרד דינו כיחיד - מקורו מהערך לחם (שם) שכתב שכיוון שאין להפסיק בין פסוד"ז לישתבח, אף בש"ץ הדין כן.

ומה שנתבאר שאם התחיל ישתבח, יניח בין ישתבח לקדיש - עי' משנ"ב (שם ס"ק ח)שהוא אפילו באופן שהציבור יצטרכו להמתין עבורו.