קריאת שמע וברכותיה (חלק א)

מצוה מן המובחר - ותיקין

אף שזמן קריאת שמע וברכותיה הוא "שיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו" ["זמן ציצית ותפילין" - כשעה לפני הנץ החמה, ואכמ"ל], מצוה מן המובחר להמתין מלקרוא קריאת שמע עד מעט קודם ה"נץ החמה", כדי שיוכל להסמיך גאולה לתפילה [שזמנה מהנץ החמה].

מקורות: שו"ע (סי' נח ס"א), והוסיף "מי שיוכל לכוון לעשות כן, שכרו מרובה מאד". ומבואר בגמ' (ברכות ט:, הובא במשנ"ב שם סק"ח) שהנוהג כן "מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ולא יוזק כל אותו היום".

תפילת ותיקין ביחידות או תפילה במנין מאוחר

הרגיל להתפלל כל יום כותיקין ובמנין, ואירע יום אחד שלא יכול להתפלל במנין - יתפלל ביחידות כותיקין.

כמו כן אם אירע שאין לו תפילין, ואם ימתין עד שיביאו לו, יפסיד זמן ותיקין - יקרא קריאת שמע ויתפלל, ואחר כך יניח תפילין [ויאמר עימן ק"ש או פרשה אחרת או מזמור תהלים].

מקורות והרחבה (עפ"י המבואר באזמרה לשמך גיליון 328):

נאמר במשנה (ברכות כב:) "ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא, ואם לאו יתכסה במים ויקרא". ומבואר בגמ' (שם כה:) שזמן זה הוא כותיקין, שהיו גומרים אותה עם הנץ החמה. ומשמע שותיקין קוראים קריאת שמע לפני הנץ, אף שהוא בלי תפילין, ואף שהוא ביחידות, ואף ללא פסוד"ז קודם.

ובבה"ל (סי' נח ס"א ד"ה ומצוה מן המובחר, וז"ל "דע דהזהירים לקרות כוותיקין, מותר לקרות ולהתפלל ביחידי אם אין להם מנין, וגדולה מזה מוכח במשנה ברכות דף כב ירד לטבול וכו' עיי"ש, דאפילו אם אין לו תפילין בעת ההיא ג"כ אפ"ה יזהר לקרותה בזמנה סמוך להנץ, ומשנה זו איירי בוותיקין כדמסקינן בגמ' שם") הוכיח כן [שתפילת ותיקין עדיפה ממנין, ומתפילה עם תפילין] מהנ"ל, וכתב שהוא רק לאנשים הזהירים לקרות כותיקין [אך משמיה דהחזו"א מטו שהוא לכל אדם. אמנם במג"א (סי' צ ס"ק יח) ובמשנ"ב (שם ס"ק לא) נראה שההיתר להתפלל ביחיד בנץ הוא רק כדי שלא יתבטל מלימודו, וכ"ד הגר"א (מעשה רב אות כה) שתפילה כותיקין לא דוחה תפילה בציבור].

ומש"כ שיאמר עם התפילין ק"ש או פרשת אחרת או מזמור תהלים:  הוא  עפ"י  המבואר  במשנ"ב  (סי' נח ס"ק ה, סי' מו ס"ק מ)

שלכתחילה לא יניח התפילין ויחלצן מיד מבלי לומר כלום, אלא יאמר את הנ"ל.

ער בזמן הנץ - האם יקרא קריאת שמע

אדם שהיה ער בזמן נץ החמה [ומתפלל מאוחר יותר], לא יקרא קריאת שמע, מפני שקריאת שמע בברכותיה [וכן קריאת שמע עם תפילין] עדיף מקריאת שמע סמוך לנץ החמה [אולם אם רגיל להתפלל כותיקין, דינו שונה, וכמבואר לעיל].

מקורות והרחבה (עפ"י המבואר באזמרה לשמך גיליון 153):

נחלקו הראשונים מהו עיקר המצוה בותיקין ["ייראוך עם שמש"]:

י"א שהוא מחמת שתפילת שמו"ע בנץ החמה (רש"י ברכות ט: ד"ה מאי קראה [אולם עי' רש"י שם ד"ה דכתיב, ובברכות כט: ד"ה יוצר], ר"ת ור"י המובאים בתוס' יומא לז: ד"ה אמר אביי, רא"ש ברכות פ"א סי' י, ריטב"א ברכות ט:, וכ"פ השו"ע סי' פט ס"א [ועי"ע סי' נח ס"א]), ולדעה זו אין מצוה בק"ש סמוך לנץ. וי"א שעיקר המצוה הוא מחמת שקורא ק"ש סמוך לנץ (תלמידי רבנו יונה ברכות שם [דף ד בדפה"ר], ר"ח מובא בתוס' יומא שם וברא"ש ברכות שם).

והנה, לדעה הא' [שכמותה פסק השו"ע], פשוט שלא יקרא ק"ש סמוך לנץ, כיון שעיקר המצוה הוא מחמת התפילת שמו"ע בנץ. אך לדעה הב', שעיקר המצוה הוא מחמת שקורא ק"ש סמוך לנץ, יש להסתפק אם יקרא ק"ש סמוך לנץ, או שכיון שזו ק"ש ללא ברכותיה וללא תפילין, לא יקרא כעת.

ולמעשה נראה שאף לדעה השניה, לא יקרא ק"ש סמוך לנץ, מפני:

[א] הקורא ק"ש ללא תפילין, מעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד:), ומבואר במשנ"ב (סי' כה ס"ק יד, סי' מו ס"ק לג, סי' נח סק"ה, סי' סו סק"מ) שאף אם יקרא לאחמ"כ ק"ש עם תפילין, עדיין נחשב שהעיד שקר. ומטעם זה אין לקרוא ק"ש ללא תפילין, אף שיפסיד מצוות ק"ש כותיקין.

[ב] ק"ש בברכותיה קודמת לק"ש כותיקין (יל"ע היטב בב"י סי' מו "ועכשיו נהגו העולם וכו'", וע"ע גר"א: סי' מו ס"ק יט, וע"ע גר"א סי' ס ד"ה ואם אין; בה"ל סי' מו ס"ט ד"ה כי).

והנה לכאורה יש להוכיח מהמשנה (ברכות כב: הנ"ל) שאדם שער בנץ, יקרא ק"ש, דמבואר שם שיקרא בנץ.

אולם יש לדחות את ההוכחה,כיון שהמשנה שםעוסקת באופן שלאחר שקורא ק"ש, מסמיך גאולה לתפילה ומתפלל, וכמבוארבביאור הגר"א (סי' עד ס"ק ד, אמנם עי' מש"כ הגר"א סי' ס ד"ה וחוזר, שנראה מדבריו שקורא ק"ש בלי להתפלל, ויל"ע היטב בדברי הארחות חיים בשם הרשב"א המובאים בב"י סי' מו שכתב שהמשנה בברכות הנ"ל עוסקת שחוזר ואומר ברכות בפ"ע), בבה"ל(סי' נח, הנ"ל) בשעה"צ (סי' תקצא ס"ק יג), ועי' לחם משנה (הל' ק"ש פ"ב ה"ז, וז"ל "דמאי דקאמר כאן ולקרות, ר"ל ולגמור אותה בברכותיה"), ובשו"ת פרי יצחק (ח"א סי' א).

אמנם בשו"ע הרב (סי' נח ס"ד) כתב שיש לחוש לשיטות הראשונים שיש מצוה בק"ש קודם הנץ אף ללא תפילין, וצ"ע בדבריו (וראה עוד להלן בעניין ק"ש עם ברכותיה).

קריאת שמע בזמנה קודם לק"ש בתפילין ותפילה במנין 

אין לאחר זמן קריאת שמע [ואף אם רק מסופק שמא יעבור זמנה], אף לא לצורך תפילה בציבור, או לצורך קריאתה עם תפילין.

אלא יקרא קריאת שמע בזמנה, אפילו אם יצטרך להתפלל ביחידות מחמת זה, או לקרוא קריאת שמע ללא תפילין.

מקור: משנ"ב (סי' נח ס"ק ה), וכ"ה שו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' מז).

קריאת שמע בברכותיה בזמנה או תפילה בציבור

הנמצא כמה דקות לפני סוף זמן קריאת שמע, ורואה שאם יתפלל בציבור, לא יספיק לקרוא קריאת שמע עם ברכותיה לפני סוף זמן ק"ש [ויצטרך לקרוא ק"ש לפני התפילה], עדיף שיקרא קריאת שמע לפני התפילה, ואחר כך ילך ויתפלל בציבור.

מקורות והרחבה:

מצות קריאת שמע יש לקיימה עם ברכותיה, ומיד לאחמ"כ להתפלל כדי להסמיך גאולה לתפילה.

בנדון דידן, האדם לא יספיק לומר ק"ש בברכותיה וגם להתפלל בציבור, והספק הוא האם יאמר ק"ש ללא הברכות [לפני התפילה], כדי להרוויח תפילה בציבור, או שמא יקרא ק"ש עם הברכות [מפני שאין לומר ק"ש ללא ברכות] ויתפלל ביחידות. בגיליון הבא יתבאר בס"ד הנדון בעניין אמירת ברכות קריאת שמע ללא ק"ש עצמה [מפני שכבר עבר זמן קריאת שמע].

מקור הדין הוא עפ"י מה שהתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 188, שאדם הרואה שלא יספיק להתפלל ערבית קודם חצות, לא יקרא קריאת שמע [ללא הברכות] לפני חצות, אלא  יקראנה עם ברכותיה ועם התפילה לאחר חצות. וה"ה בקריאת שמע של שחרית, שעדיף שיקרא ק"ש לפני התפילה, ואח"כ יתפלל בציבור, וכדעת השו"ע והרמ"א (סוס"י מו).

אמנם לדעת הגר"א (שם, עי' באריכות בבה"ל שם ס"ט ד"ה כי) ק"ש בברכותיה [לפני סוף זמן ק"ש] קודם לתפילה בציבור, מפני שיש איסור לקרוא ק"ש ללא ברכות, וכשם שאסור לקיים מצוה ללא ברכה (והאריך בזה בשו"ת פרי יצחק ח"א סי' א-ב).

יצוין כי סמיכת גאולה לתפילה קודמת לתפילה בציבור, רק בתפילת שחרית ולא בערבית (עי' שו"ע סי' קיא ס"ג, משנ"ב סי' נב ס"ק ז, ובאזמרה לשמך גיליון 327), אך בנדון דידן, עדיף שיקרא ק"ש לפני התפילה, כיון שתפילה בציבור קודם לק"ש בברכותיה, בין בשחרית ובין בערבית.

קריאת שמע בזמנה באמצע פסוקי דזמרה

העומד בפסוקי דזמרה, ורואה שעומד לעבור זמן קריאת שמע [ואף זמן ק"ש לדעת המג"א, אם הוא מקפיד על כך], ואפי' אם יש רק ספק אם יעבור זמן ק"ש - יפסיק ויקרא ג' פרשיות קריאת שמע, אף אם הוא באמצע עניין.

מקורות והרחבה (עפ"י המבואר באזמרה לשמך גיליון 318):

כך מבואר במשנ"ב (סי' נא ס"ק י), וטעם הדבר מפני שמפסיקים בפסוד"ז למצוה עוברת.

ומסתימת דברי המשנ"ב נראה שיכול להפסיק ולקרוא את כל ג' הפרשיות. טעם הדבר הוא עפ"י פסק המשנ"ב (סי' סז ס"ק ד) לחשוש שכל ג' הפרשיות הם מדאורייתא. ואף לסוברים שרק הפס' הראשון הוא מדאורייתא (עיי"ש במשנ"ב), עדיין יכול לומר את ג' הפרשיות, כיון שעכ"פ הוא מצוה דרבנן (ועי' מש"כ ע"ז בשו"ע הרב שהובא לקמן).

אולם דעת שו"ע הרב (סי' מו ס"ט) שלא יאמר פרשת "ויאמר", כיון שיכול לצאת יד"ח זכירת יציאת מצרים, ע"י המילים "המעלך מארץ מצרים" שבפסוד"ז.

כאשר ניתן לדלג בפסוקי דזמרה, כדי להספיק ק"ש עם ברכותיה

אם נותר לו שהות לקרוא קריאת שמע בזמנה, רק אם ידלג על חלק ממזמורי פסוקי דזמרה - ידלג ויאמר רק "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח" [ועוד כפי הזמן שבידו (וכפי שיתבאר בגיליונות הקודמים)], ואחר "ישתבח" יאמר קריאת שמע [ואם יש עוד שהות בידו, יאמר ברכות ק"ש כסדרן].

מקור: עי' קיצור שו"ע (סי' יד ס"ו) שמעלת קריאת שמע בזמנה עם ברכותיה עדיפה על פסוקי דזמרה כסדרן.